בדמיון

הבן הקטן שלי מרבה לשחק בדמיון.

הוא מנופף ידיים לכל הצדדים ומשמיע קולות נפץ ושריקות שונות ומשונות .

הוא נלחם ברעים ,מביס בוסים אוסף אוצרות ועולה לבלים - והכל בדמיון!

הגדיל אח שלו ועשה כשקרא לאותו סוג משחק לשחק ב"עצמינו" וגם הוא בילה שעות אין קץ בלהלחם ולהביס.

אני יכולה לצפות בו שעות הולך ומנפנף את ידיו הקטנות לכל עבר,בבית במדרגות ברחוב באוטו ובכל מקום

ללא יוצא מן הכלל בלי טיפת בושה ובמסירות אין קץ ל"עצמו".

בעולם המבוגרים " לשחק בעצמינו" דווקא לוקח לכיוון מחשבה אחר... (על אף שגם שם מדובר במחוזות  של פנטזיה)

ורבה הבושה לנפנף ידיים ברחובות...או חלילה להשמיע קולות.

ואני - אני שמתי לב שהרי בסופו של דבר גם אני משחקת ב"עצמינו" מביסה בוסים נלחמת ברעים אוספת אוצרות ועולה לבלים...אבל לצערי מזמן שכחתי את חדוות המשחק...