בדמיון

הבן הקטן שלי מרבה לשחק בדמיון.

הוא מנופף ידיים לכל הצדדים ומשמיע קולות נפץ ושריקות שונות ומשונות .

הוא נלחם ברעים ,מביס בוסים אוסף אוצרות ועולה לבלים - והכל בדמיון!

הגדיל אח שלו ועשה כשקרא לאותו סוג משחק לשחק ב"עצמינו" וגם הוא בילה שעות אין קץ בלהלחם ולהביס.

אני יכולה לצפות בו שעות הולך ומנפנף את ידיו הקטנות לכל עבר,בבית במדרגות ברחוב באוטו ובכל מקום

ללא יוצא מן הכלל בלי טיפת בושה ובמסירות אין קץ ל"עצמו".

בעולם המבוגרים " לשחק בעצמינו" דווקא לוקח לכיוון מחשבה אחר... (על אף שגם שם מדובר במחוזות  של פנטזיה)

ורבה הבושה לנפנף ידיים ברחובות...או חלילה להשמיע קולות.

ואני - אני שמתי לב שהרי בסופו של דבר גם אני משחקת ב"עצמינו" מביסה בוסים נלחמת ברעים אוספת אוצרות ועולה לבלים...אבל לצערי מזמן שכחתי את חדוות המשחק...

בדרך לעבודה

בדרך לעבודה שלי אני מכירה כל כביש כל רמזור כל מעבר חציה כל השתלבות בעייתית של תמועה.

ואפילו ביום ראשון בבוקר לפני קפה נורמלי מסוגלת איכשהו להיות בסוג של אדיבות במעברי החציה השונים ובצמתים הבעייתים.

אבל במקומות חדשים בערים אחרות פחות מוכרות - זה מפתיע אותי - חוסר הריכוז שלי - חוסר תשומת הלב למה שקורה שם בחוץ....

כמה מהר נעלמת לתוך הבלה בלה המוחי שלי. 

וכמה מאמץ מודע נדרש בשביל להיות בכאן ועכשיו.

לשים לב למה שקורה שם בחוץ כשכל מה שבא לי זה לצלול חזרה לצלילים של הרדיו ולמחשבות הלופ הטבעי שלי.

ואני -אני שמתי לב שבשבילי מאמץ מודע זה בכלל כפל משמעות...

כי כל מאמץ בשבילי דורש מודעות ,וכל מודעות דורשת מאמץ !

החתול שלי

החתול שלי הוא פיקח במיוחד.
הוא יודע לפתוח דלתות...לא חושבת שזה הגיע עם המניואל של החתוליות שלו.
זה  ידע נרכש.
הוא איכשהו הבין שככה זה עובד והתאים את עצמו לענין.
כמובן שיש לו תועלת בלדעת לפתוח דלתות....
הוא פחות תלוי בבני הבית שיפתחו לו את הדלת כשהוא רוצה לצאת או להכנס בכל שעות היממה.
הוא פשוט מזנק על הידית עם יד אחת ובזריזות פותח את הדלת עם השניה.
הוא התמחה בהרבה סוגים של דלתות וידיות (גם אצל השכנים....) והוא ממש אלוף.
הוא גם יכול לצוד יונים (לצערי) על אף שמעולם לא נזקק לציד כדי להשביע את רעבונו (טוב בסדר אולי פעם אחת...) אבל מתארת לעצמי שהידע הזה דווקא הגיע עם המניואל החתולי שלו ביחד עם היכולת לקפוץ למרחקים בלתי סבירים ממקומות בלתי סבירים.
אבל היום בבוקר כשהתפנק אתי במיטה -וכשאני אומרת התפנק אז מתכוונת פול בודי מסאג' -רקמות עמוקות והכל! 
הגירגור שלו היה כל כך אינטנסיבי והוא היה שקוע בהנאה צרופה כשלפתע שמענו מבעד לתריסים הסגורים ריפרוף כנפי יונה -וזהו! בבת אחת ההנאה הוחלפה בדריכות הוא התרומם לישיבה ובריפרוף הבא הוא כבר לא היה.
ואני - אני שמתי לב פתאום לכל הדברים האלה בחיים שלי שהם הריפרוף הזה שם בחוץ - הסחות דעת חסרות טעם שגונבת ממני את מתיקות הרגע הזה.
כי כנראה שאפילו שאפשר לרכוש ידע ותכונות שלא הגיעו עם המניואל הבסיסי שלנו האינסטינקטים האישיותיים הבסיסיים שלנו חזקים וגונבים.